Attaques de Safed

Les attaques de Safed sont un incident survenu à Safed peu après que les Turcs ottomans ont évincé les Mamelouks et pris le Levant pendant la guerre ottomano-mamelouke en 1517. À cette époque, la ville comptait environ 300 foyers juifs. Le coup sévère survient alors que les Mamelouks s'affrontent violemment avec les nouvelles autorités ottomanes.

L'impact de l'émeute sur les Juifs de Safed est un point de vue contesté^[1].

Histoire

Les historiens lient cet événement au conflit général qui se déroule dans le pays entre le régime ottoman entrant et ses opposants, et notent que les Juifs ont subi des mauvais traitements pendant la guerre^{[réf. nécessaire]}. Les récits de l'attaque contre les Juifs à Safed ont été enregistrés par l'historien Rabbi Elijah Capsali (en)^[2] de Candie (Crète) et Rabbi Joseph Garson, qui vivait à Damas à l'époque. Selon ces rapports, de nombreux Juifs ont été tués et blessés. Ils ont été contraints de fuir la ville et leurs biens ont été pillés. Les chercheurs débattent pour savoir si l'événement a entraîné une diminution de la population juive de Safed, mais tous s'accordent à dire que quelques années plus tard, les Juifs avaient rétabli une présence significative dans la ville.

L'attaque pourrait avoir été initiée par des soldats mamelouks en retraite, qui accusaient les Juifs d'avoir traîtreusement aidé les envahisseurs turcs^[3], des Arabes des villages environnants se joignant à la mêlée^[4]^,^[5]. Alternativement, l'attaque se produit lors d'une tentative des cheikhs mamelouks locaux de réaffirmer leur contrôle après avoir été démis de leurs fonctions par les Turcs entrants^[6]. David suggère que la violence pourrait avoir éclaté après des rumeurs de défaite ottomane en Égypte, conduisant à des affrontements entre les partisans de l'ancien régime et ceux qui soutenaient la nouvelle autorité turque^[7]^,^[8]. Les partisans du gouverneur mamelouk déposé attaquent les fonctionnaires ottomans et, après avoir assassiné le gouverneur ottoman, la foule se retourne contre les Juifs et ravage le quartier juif^[9], ces derniers subissant des mauvais traitements particuliers^[10].

De nombreux Juifs sont apparemment tués, tandis que d'autres sont blessés ou voient leurs biens pillés. Selon Garson, les Juifs sont « expulsés de leurs maisons, volés et pillés, et ils fuient nus vers les villages sans provisions »^[11]. Beaucoup fuient ensuite la ville^[12], mais la communauté est rapidement réhabilitée grâce à l'aide financière des Juifs d'Égypte^[13].

La communauté juive se rétablit rapidement. Les nombreux Juifs qui avaient fui et cherché refuge dans les villages voisins reviennent, et en l'espace de huit ans, la communauté se rétablit, dépassant le niveau initial de 300 foyers^[14]. Le renversement mamelouk par les Ottomans entraîne des changements importants. Sous la dynastie précédente, les Juifs d'Égypte étaient guidés par leur Naggid, un rabbin exerçant également les fonctions de prince-juge. Cette fonction est abolie car elle représentait un conflit potentiel avec la juridiction du hahambaşi ou grand rabbin d'Istanbul, qui représentait tous les Juifs de l'empire et qui, par l'intermédiaire d'un officier juif (kahya), avait un accès direct au sultan et à son cabinet, et pouvait soulever des plaintes contre les injustices subies par les communautés juives des provinces ou par les chrétiens^[15].

Voir aussi

Références

(en) Cet article est partiellement ou en totalité issu de l’article de Wikipédia en anglais intitulé « 1517 Safed attacks » (voir la liste des auteurs).

↑ D. Tamar, « On the Jews of Safed in the Days of the Ottoman Conquest » Cathedra 11 (1979), cited Dan Ben Amos, Dov Noy (eds.), Folktales of the Jews, V. 3 (Tales from Arab Lands), Jewish Publication Society 2011 p. 61, n^o 3: « Tamar… challenges David's conclusion concerning the severity of the riots against the Jews, arguing that the support of the Egyptian Jews saved the community of Safed from destruction'. »
↑ Shmuelevitz 1999, p. 15: « Capsali, relying on Jewish informants, was perhaps better informed about what was happening to Jewish communities in remote parts of the Empire. He wrote about Jews suffering in time of war: the pogrom in Safed during Selim I's campaign against the Mamluks for the conquest of Syria, Palestine and Egypt; and preparations for a pogrom against the Jewish community in Cairo on the eve of Selim’s conquest of the city. »
↑ Ben-Ami et Mishal 2000, p. 185: « When the Mamluks realized that the Ottomans were about to conquer Israel in 1516, they accused the Jews of treason and of supporting the new rulers. Before withdrawing, the Mamluk soldiers took revenge by attacking the Jews of Galilee and Safed and looting their property. Naked and destitute, the Jews were forced to hide in the fields. »
↑ Finkelstein 1970, p. 407: « While the Jews of Jerusalem were not affected by the Ottoman invasion, those of Safed suffered heavily. The retreating Mameluke forces attacked them and the Arabs of the surrounding villages used the opportunity to set upon the Jews and despoil them. They abandoned everything and fled for their lives to hide in the fields. »
↑ Fine 2003, p. 44: « In contrast to the Jews of Jerusalem, who were not adversely affected by the conflict between the Mamluks and the Ottoman Turks in 1516, Safed appears to have suffered considerably. Retreating Mamluks attacked the community, while Arabs in nearby villages exploited the opportunity to do likewise. »
↑ Silberman 2001, p. 141: « The bloodiest outbreak occurred in Safed in January 1517, when a mob of local Muslims, inflamed by their former overlords and by rumors of the defeat of the Ottomans in Cairo, led an open rebellion with great bloodshed in an attempt by the now-dispossessed local nobles to reassume control. A crowd of Muslims inflamed by their former overlords murdered the Ottoman governor and plundered the Jewish Quarter, killing or wounding many in the community. »
↑ David 1999, p. 62: « These riots occurred when supporters of the Mamluks attacked representatives of the Ottoman regime upon the disseminations of rumors that the Ottoman sultan had suffered defeat at the gates of Cairo. »
↑ David 2010, p. 97: « It appears that shortly after the Ottoman conquest in 1517, Safed's Jewish population suffered a severe blow following the dissemination of unfounded reports that the Ottoman sultan had met defeat at the gates of Cairo. »
↑ David 1988, p. 90.
↑ Schur 1983, p. 41: « "התנגשות זו פגעה ביחוד ביהודי העיר.": התפרצות חמורה עוד יותר איראה בצפת. שמועות שוא מסרו על מפלת הסולטאן סלים במצרים, ובעקבות זאת התעורר ההמון המוסלמי בצפת לפעולה. כרוניקה מוסלמית' מתארת את שהתרחש: (ב־24 בינואר 1517) •יחולל ההמון בצפת הרג רב. הסיבה היא שנודע להמון על תבוסת מלך התורכים, והם נשאו נשק והסתובבו בעיר בחפשם אחר התורכים בדי לעשות בהם שפטים, ונקרה בדרכם אחד, והרגוהו. התעוררה מהומה בין התורכים וההמון. מושל העיר העותומאני ברח אל המצודה עם כל האנשים אשר עמו והתבצרו בה״. התנגשות זו פגעה ביחוד ביהודי העיר. תיאורו של אליהו קפשאלי מזכיר תיאורים מאוחרים יותר של ביזות 1834 ו־838ו. וכך הוא מספר: ־ונקלה כבוד ישראל בעיניהם ויאמרו : נרדוף נשינ נחלק שלל. ויעמדו על היהודים אשר בשפיט (צפת) וישפטום במשפטיהם ושפטים עשו בם, ושחתו רחמיהם ועברתם שמרה נצח, וישללו את כל אשר להם, שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ויאמרו לית דין ולית דיין, וערומים הלכו אותם מבלי מבלי לבוש, ולא השאירו להם מחיה. ורבי׳ מהיהודי׳ השיגה ידם ומהרו והסתירו מנכסיהם במחבואות ובסדקין, ויבואו אחריהם ויחפשו חפץ מחופש... ולא השאירו להם מחיה או כל מאותה ואפי׳ בגדיהם היו פושטים מעליהם, פושטו ואפילו בשוק, ועפעפי היהודים יזלו מים ».
↑ David 2010, p. 97: « A contemporary Hebrew source described the results of the bloody clash between Mamluk supporters and representatives of the Ottoman authorities; the rioters killed many of Safed's Jews and robbed others and left them destitute. Those who escaped physical harm sought refuge in the nearby villages, "for due to sins it happened that our brethren were evicted from their homes, robbed, and plundered, and they fled naked to the villages, without any provisions. »
↑ David 1999, p. 62: « The demographic data noted here must also be examined against the background of outbreaks of anti-Jewish violence shortly after the Ottoman conquest that caused many of Safed's Jews to flee the city in early 1517. »
↑ Finkelstein 1970, p. 407: « The Jews of Egypt sent them clothing and more than 3,000 gold florins. Rabbi Nissan Biba, who organized the aid, went to Safed to help rehabilitate the victims, By the time Rabbi Basola (en) arrived in Safed five years after the conquest, the flourishing city showed no signs that it had been sacked but recently. The Ottoman conquest did not affect the size or composition of Jewish Safed. This is attested by the government roll of taxpayers which was prepared in 1525-1526 and which mentions four Jewish quarters: Musta'rabim (130 household), Frank (40), Portuguese (21), North African (33). »
↑ (en) Abraham David, To Come to the Land: Immigration and Settlement in 16th-Century Eretz-Israel, p. 97.
↑ (en) Mehrdad Kia (en), Daily Life in the Ottoman Empire, ABC-CLIO, 2011 p. 125.

Bibliographie

(en) Shlomo Ben-Ami et Nissim Mishal, Those Were the Generations, Yedioth Ahronoth, 2000 (ISBN 978-9-6544-8745-0).
(en) Abraham David, Occident and Orient: A Tribute to the Memory of Alexander Scheiber, Brill Archive, 1988 (ISBN 978-9-6305-4024-7, lire en ligne), « Demographic Changes in the Safed Jewish Community of the 16th Century ».
(en) Abraham David (trad. Dena Ordan), In Zion and Jerusalem: the itinerary of Rabbi Moses Basola (1521-1523), Université Bar-Ilan, 1999 (ISBN 978-9-6522-2926-7, lire en ligne).
(en) Abraham David (trad. Dena Ordan), To Come to the Land: Immigration and Settlement in 16th-Century Eretz-Israel, University of Alabama Press, 2010 (ISBN 978-0-8173-5643-9).
(en) Lawrence Fine, Physician of the Soul, Healer of the Cosmos: Isaac Luria and His Kabbalistic Fellowship, Stanford University Press, 2003.
(en) Louis Finkelstein (en), The Jews: Their History, Schocken Books (en), 1970 (ISBN 9780805202717, lire en ligne ), « Eretz Yisrael Under Ottoman Rule, 1517-1917 ».
(he) Nathan Schur (he), Toldot Tsfat, Tel Aviv, Am Oved et Dvir (he),‎ 1983 (lire en ligne).
(en) Aryeh Shmuelevitz, Ottoman history and society: Jewish sources, Isis Press, 1999.
(en) Neil Asher Silberman, Heavenly Powers: Unraveling the Secret of the Kabbalah, Castle Books, 2001 (ISBN 978-0-7858-1324-8, lire en ligne).
(he) David, Abraham. Further data on the pogrom of 1517 against the Jews of Safed [PDF], Cathedra 8 (June 1977), p. 190-194.
(he) Tamar, David. On the Jews of Safed in the Days of the Ottoman Conquest [PDF], Cathedra 11 (1979), p. 181-182.

Portail de la culture juive et du judaïsme

[1] D. Tamar, « On the Jews of Safed in the Days of the Ottoman Conquest » Cathedra 11 (1979), cited Dan Ben Amos, Dov Noy (eds.), Folktales of the Jews, V. 3 (Tales from Arab Lands), Jewish Publication Society 2011 p. 61, n^o 3: « Tamar… challenges David's conclusion concerning the severity of the riots against the Jews, arguing that the support of the Egyptian Jews saved the community of Safed from destruction'. »

[2] Shmuelevitz 1999, p. 15: « Capsali, relying on Jewish informants, was perhaps better informed about what was happening to Jewish communities in remote parts of the Empire. He wrote about Jews suffering in time of war: the pogrom in Safed during Selim I's campaign against the Mamluks for the conquest of Syria, Palestine and Egypt; and preparations for a pogrom against the Jewish community in Cairo on the eve of Selim’s conquest of the city. »

[3] Ben-Ami et Mishal 2000, p. 185: « When the Mamluks realized that the Ottomans were about to conquer Israel in 1516, they accused the Jews of treason and of supporting the new rulers. Before withdrawing, the Mamluk soldiers took revenge by attacking the Jews of Galilee and Safed and looting their property. Naked and destitute, the Jews were forced to hide in the fields. »

[Finkelstein407-4] Finkelstein 1970, p. 407: « While the Jews of Jerusalem were not affected by the Ottoman invasion, those of Safed suffered heavily. The retreating Mameluke forces attacked them and the Arabs of the surrounding villages used the opportunity to set upon the Jews and despoil them. They abandoned everything and fled for their lives to hide in the fields. »

[5] Fine 2003, p. 44: « In contrast to the Jews of Jerusalem, who were not adversely affected by the conflict between the Mamluks and the Ottoman Turks in 1516, Safed appears to have suffered considerably. Retreating Mamluks attacked the community, while Arabs in nearby villages exploited the opportunity to do likewise. »

[6] Silberman 2001, p. 141: « The bloodiest outbreak occurred in Safed in January 1517, when a mob of local Muslims, inflamed by their former overlords and by rumors of the defeat of the Ottomans in Cairo, led an open rebellion with great bloodshed in an attempt by the now-dispossessed local nobles to reassume control. A crowd of Muslims inflamed by their former overlords murdered the Ottoman governor and plundered the Jewish Quarter, killing or wounding many in the community. »

[David62-7] David 1999, p. 62: « These riots occurred when supporters of the Mamluks attacked representatives of the Ottoman regime upon the disseminations of rumors that the Ottoman sultan had suffered defeat at the gates of Cairo. »

[David97-8] David 2010, p. 97: « It appears that shortly after the Ottoman conquest in 1517, Safed's Jewish population suffered a severe blow following the dissemination of unfounded reports that the Ottoman sultan had met defeat at the gates of Cairo. »

[9] David 1988, p. 90.

[10] Schur 1983, p. 41: « "התנגשות זו פגעה ביחוד ביהודי העיר.": התפרצות חמורה עוד יותר איראה בצפת. שמועות שוא מסרו על מפלת הסולטאן סלים במצרים, ובעקבות זאת התעורר ההמון המוסלמי בצפת לפעולה. כרוניקה מוסלמית' מתארת את שהתרחש: (ב־24 בינואר 1517) •יחולל ההמון בצפת הרג רב. הסיבה היא שנודע להמון על תבוסת מלך התורכים, והם נשאו נשק והסתובבו בעיר בחפשם אחר התורכים בדי לעשות בהם שפטים, ונקרה בדרכם אחד, והרגוהו. התעוררה מהומה בין התורכים וההמון. מושל העיר העותומאני ברח אל המצודה עם כל האנשים אשר עמו והתבצרו בה״. התנגשות זו פגעה ביחוד ביהודי העיר. תיאורו של אליהו קפשאלי מזכיר תיאורים מאוחרים יותר של ביזות 1834 ו־838ו. וכך הוא מספר: ־ונקלה כבוד ישראל בעיניהם ויאמרו : נרדוף נשינ נחלק שלל. ויעמדו על היהודים אשר בשפיט (צפת) וישפטום במשפטיהם ושפטים עשו בם, ושחתו רחמיהם ועברתם שמרה נצח, וישללו את כל אשר להם, שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ויאמרו לית דין ולית דיין, וערומים הלכו אותם מבלי מבלי לבוש, ולא השאירו להם מחיה. ורבי׳ מהיהודי׳ השיגה ידם ומהרו והסתירו מנכסיהם במחבואות ובסדקין, ויבואו אחריהם ויחפשו חפץ מחופש... ולא השאירו להם מחיה או כל מאותה ואפי׳ בגדיהם היו פושטים מעליהם, פושטו ואפילו בשוק, ועפעפי היהודים יזלו מים ».

[11] David 2010, p. 97: « A contemporary Hebrew source described the results of the bloody clash between Mamluk supporters and representatives of the Ottoman authorities; the rioters killed many of Safed's Jews and robbed others and left them destitute. Those who escaped physical harm sought refuge in the nearby villages, "for due to sins it happened that our brethren were evicted from their homes, robbed, and plundered, and they fled naked to the villages, without any provisions. »

[12] David 1999, p. 62: « The demographic data noted here must also be examined against the background of outbreaks of anti-Jewish violence shortly after the Ottoman conquest that caused many of Safed's Jews to flee the city in early 1517. »

[13] Finkelstein 1970, p. 407: « The Jews of Egypt sent them clothing and more than 3,000 gold florins. Rabbi Nissan Biba, who organized the aid, went to Safed to help rehabilitate the victims, By the time Rabbi Basola (en) arrived in Safed five years after the conquest, the flourishing city showed no signs that it had been sacked but recently. The Ottoman conquest did not affect the size or composition of Jewish Safed. This is attested by the government roll of taxpayers which was prepared in 1525-1526 and which mentions four Jewish quarters: Musta'rabim (130 household), Frank (40), Portuguese (21), North African (33). »

[14] (en) Abraham David, To Come to the Land: Immigration and Settlement in 16th-Century Eretz-Israel, p. 97.

[15] (en) Mehrdad Kia (en), Daily Life in the Ottoman Empire, ABC-CLIO, 2011 p. 125.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]